"אודות "בין הקולות
"בין הקולות" הינו כלי ייחודי לחיבור וקירוב בין אנשים שמשלב תוכן, מפגש, כנות והמון רוח.
אני מזמינה אתכם לייצר אירוע שמאפשר להפגש בדרך אחרת. האירוע נבנה יחד איתכם, בנושא שנבחר יחד. במהלכו עולים אנשים שונים לשתף סיפורים מזווית אישית – רגעים שמחים, אתגרים, זכרונות יקרים וכל חוויה אחרת – ולגלות מחדש את חבריהם לארגון או לקהילה דרך סיפורים שלא שמעו בעבר, אפילו מאנשים שהם מכירים כבר תקופה ארוכה. לכל סיפור נבחר שיר על ידי המשתתף, אותו נשיר כולנו יחד.
התהליך "נתפר" במיוחד לארגון ולכן משתנה ממקום למקום. יחד עם צוות מוביל נאפיין את המטרות והאתגרים, נבחר נושא לאירוע, נחשוב איזה קולות חשוב שיקבלו מקום על הבמה ומי הם הדוברים שיעלו לדבר.
משם הדוברים יעברו תהליך אישי לבחירת השיתוף, חידוד הטקסט ובחירת השיר.
ומה קורה באירוע עצמו?
את זה נגלה יחד, לכל אירוע יש את הקסם שלו.
מעברים עדינים בין האישי לקולקטיבי, מהסיפור האישי לשירה המשותפת דרך חוט מקשר שיוצר נרטיב משותף המבוסס על חוויות אישיות. בואו לגלות את הכוח שבשיתוף וההקשבה, ולחוות חיבור אמיתי "בין הקולות".
תהליך שבסופו אירוע ייחודי המשלב סיפורים אישיים ושירה משותפת.
"בין הקולות" בתקשורת:
איילה מינקר מתארחת אצל יואב לימור וגלית גוטמן לקראת האירוע "בין הקולות - חוזרים לאסון המסוקים" לציון 25 שנה לאסון המסוקים.
כתבה על האירוע "בין הקולות - ילדות בבארי" שהתקיים ב6.10. לרגל חגיגות יום ההולדת 77 של הקיבוץ ערב לפני ה7 באוקטובר.
איילה מינקר מתארחת אצל פאולה וליאון לקראת האירוע "טו באב - רווקים ורווקות" 2023.
יחד עם אפרת לייסט ויוחנן גלאנדור
ראיון על "בין הקולות" בפודקאסט של שרון גדרון שנקרא "שינויים בהרגלי הדיבור". מוזמנים ומוזמנות להקשיב איך הכל התחיל ומה עומד מאחוריי הפרויקט הזה:
איך הכל התחיל:
בסוף מרץ 2014 חזרתי מהטיול הגדול של אחרי צבא ישר לחגיגות פסח. כל מי שנמנת למשפחת השכול זוכרת ויודעת שרגע אחרי חג הפסח מגיע יום הזיכרון וחגיגות העצמאות של המדינה (כשהייתי בת 7, בכיתה א', אחי הבכור עידן, נהרג באסון המסוקים).
החזרה לארץ אחרי חופש מוחלט (שנה שליחות במקסיקו ו8 חודשים טיול) ישר לנרטיב הישראלי של יום הזיכרון היו לי קשים מאוד. הרגשתי שאני לא יכולה לעבור השנה את יום הזיכרון כרגיל תחת הזרקורים של התפקיד הזה שקיבלתי אי אז בגיל 7.
אז ארגנתי ערב בקיבוץ שלי, ניר יצחק. שבמהלכו עלו לדבר אנשים שונים מהקיבוץ שלא קשורים למשפחת השכול. כל אחת ואחד עלה לספר בקצרה על יום הזיכרון שלו - עם מה היא מגיעה ליום הזה, על מה הוא חושב ולסיום כל אחת ואחד מהם בחרה שיר שמתחבר לסיפור ששרנו ביחד.
קרה שם קסם
זה היה ערב מאוד עצמתי ומשמעותי, מעבר לערב מרגש.
זה היה ערב של גילוי, הוא חשף את האנשים והקהילה למגוון הסיפורים והקולות הקיימים בתוכה ואפשר לפתוח את הנרטיב, לתת מקום ולגיטימציה לחוויות שלא מקבלות הכרה ומקום בדרך כלל ביום הזה. זה יצר נרטיב שהוא רק שלנו, הקהילה סביב יום הזיכרון.
אחרי אותו ערב החלטתי לצאת למגרש לשחק עם הכלי הזה ולהכיר אותו - בהתחלה עם אגף רווחה במועצה, בכנס פוליטי על רחבת הכנסת, בקיבוץ אחר… כל פעם קהילה אחרת, קבוצת התייחסות אחרת, נושא אחר, אנרגיה שונה. ותמיד סביב אותה מטרה - לחבר אנשים, להרחיב את הנרטיב המשותף, לתת מקום ושייכות. לשיר ביחד.
מעל 10 שנים עברו מאז אותו ערב ראשון.
עשרות קהילות, צוותים, ארגונים, עמותות, משפחות, אירועי חברה, הוקרה, השקה, קהילות בארץ ובעולם. ועוד ועוד ועוד.
בין הקולות - השבעה באוקטובר
ב-6 באוקטובר נפגשנו בין הקולות עם קיבוץ בארי. לרגל חגיגות יום הולדת 77 לקיבוץ עשינו תהליך מרגש ומשמעותי ששיאו בערב מיוחד ועצמתי: "בין הקולות- ילדות בבארי".
לאורך הערב עלו אנשים שונים מהקיבוץ לספר על הילדות בקיבוץ מנקודת מבטם: כילדה בקיבוץ, הגננת, אמא, אנשי חינוך ועוד. היה אירוע יוצא דופן.
בסוף הערב נסעתי לניר יצחק, לקיבוץ שלי. הלכתי לישון והתעוררנו לשבעה באוקטובר.
לקיבוץ ניר יצחק חדרו סביב 100 מחבלים. הקרב אצלנו היה בעיקר בשכונה הראשונה, שם גרים ההורים שלי. נחטפה משפחה (כולם חזרו חלק בעסקה וחלק במבצע צבאי) וגופותיהם של שלושה חברים אהובים מכיתת הכוננות. סך הכל איבדנו שמונה חברים.
ניר יצחק הוא מהקיבוצים האחרונים שהצליחו לפנות, הגענו לאילת רק בבוקר ה9.10.
מאז ועד היום נפגשתי "בין הקולות" עם קהילות ואנשים רבים - על ההתמודדות עם כל מה שה 7 באוקטובר גרמה לנו להתמודד.
בראש ובראשנה הקיבוץ שלי, ניר יצחק, קיבוצים רבים נוספים, משלחות מחול, נערים, צוותים, קהילות מכל הארץ, כנסים של קהילות יהודיות בעולם.
האירוע הזה נוגע והשפיע על כולנו -
מזמינה גם אתכם לעבד את התחושות והחוויות, לתת לזה הכרה ולהפגש ביחד - בין הקולות.
